מדוע בברית המועצות יוצרו באופן מאסיבי לוחות לגדרות עם מעוינים?

כנראה, אין אדם שלא יראה גדרות בטון בדוגמת יהלומים פשוטה. במקום זאת, מדובר בדמויות תלת מימדיות הדומות לגג ירך בצורתן.

הפרויקט של גדר זו פותח בשנת 1974 על ידי האדריכל B. Lakhman, שעבד אז בלשכת העיצוב Mosgorstroymaterialy. העיצוב נקרא PO-2 (לוח גדר). הלוחות נכללו באלבום IZH 31-77 (גדרות בטון מזוין טרומיים). מידות לוח PO-2: גובה - 3 מ', אורך - 2.5 מ', רוחב - 15 ס"מ.

במסגרת פתרון זה, הוצעו מספר שינויים בלוחות הגדר: פו-1, פו-2, פו-3, פו-4, פו-11, פו-12, פו-13, פו-14, פו. -15, PO-16... אבל הגרסה הפופולרית ביותר התבררה כ-PO-2.

משקל לוח אחד: 1.42 טון נפח בטון M200: 0.566 מ"ק. משקל אבזור: 27.2 ק"ג. הלוחות מורכבים בקופסאות בטון. אבל את החלל בתחתית הלוחות צריך לכסות. לעיתים נקברו הארגזים כך שלא הייתה בור ביוב מתחת לגדר. אבל היו גם שינויים בתוכנה שכיסו את הרווח בין התומכים שמתחתיהם.

בשקופית השנייה, יש שינוי מעניין נוסף של לוח PO-2 (גדר עצמאית EO 2.5x2.5)

מדוע, אם כן, כמעט כל היצרנים של מוצרי בטון מזוין בארץ נתנו עדיפות ללוחות גידור PO-2 עם דוגמה כזו? למה לא לבנים או אבן טבעית? מובנת העובדה שגדר הבטון חסינת ונדלים. אתה יכול רק לקלקל את המראה שלו (על ידי צביעתו עם צבע). זה לגבי מרקם.

הסיבה הראשונה היא שגדר עם אלמנטים נפחיים כאלה לא נראית מונוטונית מתחת לתאורת צד. היבטים שנותנים ניגודיות בצל. הסיבה השנייה: למרות משטח כזה של הגדר, היא לא מתלכלכת, אבק או לכלוך לא מצטברים על פני השטח. בעוד שבמקרים אחרים, לכלוך עלול להצטבר בתפרים של דפוס או מרקם (כמו לבנה או אבן).

הסיבה השלישית היא שצורה זו של גדרות עם מעוינים היוותה במידה מסוימת מחסום אקוסטי נגד רעש.

כל אולפני ההקלטות משתמשים בלוחות אקוסטיים מוקצף גם עם משטח פירמידה. צליל מוחזר ממשטח כזה בכיוונים שונים, כאילו נשבר לכיוונים רבים עם משרעת חלשה יותר.

אבל, אני חושב, הסיבה העיקרית לשימוש המאסיבי בסוג זה של לוחות גדר היא שהוא נכלל באלבום של סדרת IZH 31-77. ואז כל הארגונים בארץ דבקו ב- GOSTs ובסטנדרטים אחרים.