האם עלינו להאכיל את הבונים שעובדים באתר שלנו, או שעליהם לפתור בעצמם את בעיות היומיום שלהם?

לפני שנה עברנו מעיר פרובינציאלית לביתנו, הממוקם בכפר. ההיסטוריה של המעבר שלנו מעיר לכפר נמשכה 5 שנים - זה כמה זמן בנינו בית חדש. המשפחה שלנו מורכבת משלושה אנשים, הבן שלנו סטודנט. הבת הבכורה ומשפחתה גרים בנפרד בעיירה שכנה.

בערוץ אנו מספרים סיפורים על חיי הכפר שלנו, מהרהרים בדברים החשובים לנו.

לאחר שעזבנו את העיר, התמודדנו עם מספר לא מבוטל של משימות חדשות, אותן אנו פותרים בהנאה ואנחנו יודעים שאנחנו עושים הכל רק בשביל עצמנו, ולא בשביל בניין דירות!

אנשים רבים כיום חולמים לעזוב את העיר ולחיות קרוב יותר לטבע. אך על מנת להחליט על כך, עליך לספק לעצמך תנאים שאינם גרועים ואף טובים יותר מאשר בדירה בעיר.

מחר תתחיל הבנייה מחדש - יבנו שני בונים ויחפרו תעלה לקרן בית המרחץ. ויש לי שוב כאב ראש, שנמשך כבר 5 שנים, איך שוכרים אנשים - איך בונים מערכות יחסים עם האנשים האלה? האם יש להאכיל אותם, לתת להם אוכל או שהם צריכים להיות מוכנים לסעוד במתקן בעצמם?

כמובן, במשך 5 שנים קיבלתי לעצמי החלטה חד משמעית - לא אאכיל אף אחד. פעם, בעודנו בדירה, החלונות שלנו הוחלפו. זה היה מזמן, כאשר רק החלו להתקין חלונות פלסטיק. למען האמת, אלה היו העובדים הראשונים שעשו משהו בדירה שלנו, הזרים הראשונים. הבעל תמיד עשה הכל בעצמו.

ואז הגיע צוות של 4 מתקינים, הם עשו חלונות במשך יותר מ -14 שעות בדירת 4 חדרים. בישלתי בורשט, הכנתי תבשיל והאכלתי את כל הצוות ואז נתתי לו תה. הם הודו לנו, הכל נראה חם וידידותי. אבל הדלת למרפסת נהרסה, והיא המשיכה להשתטות, לא משנה כמה היא מוסדרת. והחלונות לא הותקנו בצורה הטובה ביותר.

זמן קצר לאחר מכן התחלנו לשכור עובדים כל הזמן - לדוגמה, שינינו את כל הדלתות בדירה, תקרות וכו '. אבל לא האכלתי אף אחד, הכי הרבה שיכולתי היה לחמם את הקומקום.

וכשהם התחילו לבנות בית, הם הסתדרים בלעדיי בכלל, כי הייתי באתר הבנייה רק ​​כשבעלי לא היה שם. הוא תמיד חשב על בנייה פעילה לחופשתו ונכח שם כל יום מהבוקר עד הערב. אולי, בזכות זה, הבית שלנו נבנה פחות או יותר איכותית, ללא ריבות.

אבל עכשיו אנחנו גרים בבית ובמקביל מסיימות עבודות גימור. והזנת הבנאים שוב הפכה להיות אופנה בשבילי.

הטג'יקים שעבדו אצלנו כלל לא ביקשו דבר, למעט מים רותחים. אבל הבאתי ירקות מהגינה או מהמרתף, נתתי להם, והם בישלו בדירה שבה הם גרו, משהו משלהם. ביום עבודה של 14 שעות, הם אוכלים רק פעם אחת. והם שותים תה פעם. בשאר הזמן הם עובדים בלי לעצור. אפילו ריחמתי עליהם לפעמים. אבל כשהתחילו לשלם, הם כל הזמן השתדלו לרמות, ואז עם הסרטונים, ואז עם הריבוע. והוא זה כל התחושות החמות כלפיהם נעלמו.

לכן ההחלטה שלי היא חד משמעית - מרחק קפדני, בלי פינוקים ושיחות אישיות. זה לא מוביל לבדיקה טובה. ומי שעוסק ברצינות בבנייה יודע שאף אחד לא יכין להם ארוחת צהריים וערב, אז הם מחליטים נושאים כאלה בעצמם.

איך אתה מסתדר עם העובדים שלך?