מדוע בפינלנד אי אפשר לזגג מרפסת או אכסדרה בנפרד

אני אוהב להירגע בפינלנד. אני מעריך את תושבי סומי על אורח חיים מדוד, שמירה קפדנית על חוקים וסדר בחיי היומיום.

הבילוי החביב עליה הוא להסתכל על בתים פיניים. רובם נמוכים, 3-6 קומות. מאפיין הכרחי של כל בית הוא נוכחות של מרפסות או אכסניות מרווחות בכל דירה. כאן נראים סדר ומשמעת! המרפסת הפינית אינה מחסן זבל או סניף כביסה, אלא סלון חיצוני נעים. בהתאם, חייבים להיות שולחן, ספה וכורסאות, מטריית חוף, פרחים רבים, כריות בהירות ווילונות; בחורף - זרים וקישוטים זוהרים.

מיד בולט: בכל בית נפרד יש זיגוג זהה של כל המרפסות או האכסניות, או שהוא לא נמצא בשום דירה. בשל אחידות זו, כל הבתים נראים מסודרים ומסוגננים, ואינם דומים כלל ל"לול תרנגולות ", כאשר כל מרפסת אינה נראית כמו מרפסת של השכן.

ביררתי וגיליתי שממשלת פינלנד העבירה זה מכבר חוק האוסר פיתוח מחדש אישי של דירות, כולל שינויים בעיצוב ומראה של מרפסות אכסניות. כל חידושים אדריכליים וטכניים יכולים להתבצע רק על ידי חברת הניהול.

בבתים רבים מותקנת זיגוג לסתיו-חורף ומוסרת באביב. כל זה מתבצע באופן מרכזי, בכל הדירות, ורק על פי החלטת הגורמים השולטים. לא משנה אם לדיירי הבית אוהבים או לא, לאף אחד לא אכפת: אם משהו לא מתאים לכם, תוכלו לחפש בית אחר.

עובדה מעניינת: הפינים משתמשים בזיגוג ללא מסגרות של מרפסות, בהן זכוכית חזקה במיוחד מתאימה זו לזו. כולם מחליקים. לאחרונה, סוג זה של תכנון מבנים חיצוניים של בניין זוכה לפופולריות ברוסיה. וזה נקרא "מרפסות פיניות" או "זיגוג פיני".

בתים במדינת סומי עם המרפסות הזהות שלהם נעימים לעין ואינם גורמים לגירוי באקלקטיות עבה כלשהי. אולי סגנון זה והקפדה על קודי בנייה ייראו למישהו משעמם... אבל כאן תוכלו לדון!