הניסיון שלי בשנה שעברה ביצירת גנים צרים מודרניים. השנה בהחלט אעשה את אותו הדבר
ארגון שטח גינה הוא משימה מאתגרת ומרגשת בו זמנית. אתה יכול לשתול הכל בכאוס ציורי, לפעול על פי ספרי לימוד רטרו לחקלאות, לצייד מיטות מדורגות.
אך על סמך ניסיון אישי, אני יכול לומר שהמיטות הצרות כביכול מעניינות במיוחד. יצרתי אותם בשנה שעברה וכבר החלטתי שאני רוצה לעבוד איתם בזה.
רוחב מיטות כאלה הוא 40-50 ס"מ בלבד, ורוחב השבילים המומלץ צריך לחרוג מהם פעמיים, כלומר להיות 80-100 ס"מ. אורך המיטות, תיאורטית, יכול להיות כלשהו, אך רצוי לכוון אותן מצפון לדרום - להארה מקסימאלית של הצמחים.
ניתן לגדל עליהם כמעט כל גידולי ירקות, אשר נטועים בשלוש שורות, וזרעים קטנים, למשל, צנוניות וכל מיני ירקות, לעיתים קרובות יותר.
לפעמים הנטיעות מעוממות - כך שהן "יתרחצו" בשמש זמן רב יותר ויפוצצו טוב יותר על ידי הרוח.
למיטות הצרות הללו, האופנתיות כיום, יש יתרונות רבים. למשל, זה מאוד נוח להתקרב אליהם מכל צד, פשוט לטפל ולהרפות הכל. חלק מהעבודה יכול להתבצע בישיבה זו לצד זו על ספסל נמוך ובהמשך.
הודות לדפוסי שתילה מיוחדים, כאשר המעברים נותרים צרים ככל האפשר, החלק האווירי הגדל של צמחים מעובדים מדכא באופן מדהים עשבים שוטים.
באשר לשלבים המעשיים ליצירת מיטות צרות, ניתן להציג אותם ברצף הבא:
1. האתר מפונה מעשבים שוטים, נחפר ומיישר את הקרקע.
2. להקלת הסימון הכינו מעקה שאורכו עם סימנים תואם לרוחב המיטה ולמעבר.
3. בעזרת יתדות עץ ושרוכים, כמו גם לוחות, מסומנים שורות ומיטות עתידיות.
4. בעזרת מגרפה הם מגרפים את האדמה לאמצע המיטות מקצוות ומעברים, מיישרים אותה. כתוצאה מכך המיטות צריכות להתגלות מעט גבוהות יותר מהשבילים. זה נורמלי בהתחשב בכך שהאדמה תתייצב מעט מאוחר יותר.
5. לאחר ששרטטו את המיטות נוצרים רכסי אדמה בגובה 10 ס"מ ורוחב כ -5 ס"מ לאורך היקפם. ניתן להחליף את הגלילים בלוחות העשויים לוחות או חלקי צפחה, העיקר שגדרות אלו יכוונו את המים המספקים את הנטיעות.
6. דשנים מוחלים על האדמה במיטות ושוב הם חופרים הכל ומכסים אותם.
לאחר השלב האחרון המיטות מוכנות סוף סוף לשימוש.