העבודה שלי על הרכס. Feeling כמו בעת רכיבה על סוס ללא אוכף. 🐴
המקרה שבו הכל נוח וטוב. בנוסף "עומס" על מקום אחד... אני חושב שזה ברור מה זה.
אחרי שסיימתי את השיחה על סולם הדקות שלו, דופק כל גגות מתכת, חשבתי שכל אי הנוחות ושוב.
אבל כל הכיף היה עוד לפנינו ...
במאמר האחרון, כתבתי על איך הייתי צריך מחדש לקנות כמה גיליונות של חומר כדי להאריך את הרמפה בראש (קצת מחושב לגודל של רכס המתכת). כל חתך לי את זה לתוך הפרטים הנחוצים (הייתי ברצון עשיתי, לקרוא כאן).
הגיע הזמן להתקין.
זה כל כך קל, שמתי את הראשון, את החלקים כאשר יכולתי לעשות אותו סולם. אבל כדי לשאת אותו מאחוריו על הגג, לא רציתי.
למען האמת, אני לא מכיר את הדקויות של כל תהליכי הבנייה. ואתה לבוא עם עצמך, ולבדוק בפועל.
בשבילי זה היה יותר קל פשוט לשבת על הסוס כמו סוס. ולהמשיך הלאה זה, לכן קבע את כל הפרטים.
התוכנית היתה מושלמת, עד שזה הגיע לכלל מעשה.
הכל היה נוח, ולהגדיר במקום, ולהדק, ולהתקדם.
❗אבל אחרי כמה דקות של עבודה, הייתה אי נוחות חזקה מאוד בחלק הפנימי של הרגל, ובמקום שבו כולנו יושבים ...
אני חייב להודות, סוס לא ישב, במיוחד בלי אוכף. אבל מסיבה כלשהי השוואה זו, הייתי הראשון להגיע אל המוח.
✅ מלבד העובדה שכל הבגדים נרטבו, שהגג היה רטוב. אז גם כל מתכת קצוות שפשף כל הזמן. בנוסף, פחדתי של המסה כולה יושבת על הסדינים, לא לכופף אותם בחום, כך שהכל היה במתח מתמיד. במקרה זה, חסרת תחושה ברגליים מעת לעת ויש נאלץ למתוח אשב קצת להרפות.
באופן כללי, "תחושה מדהימה" ...
כשאני יוצא מן הדמעותראשית, היה רגע של שמחה והקלה שהכל הסתיים.
אבל הכל השתנה ❗ ייצוג כי אני עדיין מחכה קדימה. aeroelementa הגדרה זו לבין להחליק מתכת ביותר.
מבחן האמצעי הוא "הנאה" להיות לי שוב. אבל עוד על כך במאמרים בעתיד ...
💥הירשם כמנוי לערוץ💥 ולשים את האסקים 👍. כאן כל ההיסטוריה של הקמת הבית שלי מאפס ...