ארבעה מיתוסים על עגבניות בן חורגות

דיבורים בואו לגבי זנים של עגבניות, אשר חייב להיות קמצוץ. לדוגמא, להוביל גזע בודד.

בן חורג ב עגבניות גדלו מאוד בסינוס בין העלים וגבעולים. אם זה לא יוסר, הוא הופך ענף עם עלים, פרחים ופירות אז.

המיתוס הראשון - אתה לא יכול להסיר חורגים, יצטרך יותר קציר.

Reality - מעט מאוד ולא כל הזנים אינם נורמליים לאור היבול בוש גדול. רק על אדמת מאוד פורה. רוב לקבל נחלש בוש, מוכן להרים על כל פצעים. בנוסף שפיכת השחלות, וכן הלאה. ד

באופן אישי, אני מנסה לצבוט ילדים חורגים בכל בוקר, בכל גודל, מלבד הגדול. אלה פתטי. שלא נענו, ואז לתת להם לחיות. העיקר הוא גזע 2-3, לא יותר. אחרת זה יעכב את הקציר, ריסוק הפרי, יכול להיות מחלה מן עיבוי, פחות טעים.

המיתוס השני - יש צורך לעזוב את הגדמים ידי ילדים חורגים, ולכן הם אינם גדלים שוב. ועם גדם עשוי לגדול, ולא גדמים. על המגוון, הרבה תלוי. ואני לרוב סיר כך שלא נשאר שם כלום, חדש לגדול מאוד נדיר. וגם זנים ו כלאיים יש לי מדי שנה כשלושים, על כמה מקרים.

מיתוס שלוש - יש צורך להסיר החורגים סכום מסוים. לפיכך, אתה רק מענה, וזה לא הגיוני. אני מסיר את הילדים, ברגע שאני רואה את זה. אם החמיץ, שום, לפחות 2 ס"מ, לפחות חצי מטר. שבאים הארץ בסופי שבוע, כמובן רואה את מגודל עם ילדים חורגים, שיש להסירו. אגב, לפקוח עין על שטח הקרקע של צמיחת שורש שתדירות הצגה מיותרת.

מיתוס ארבעה - ניתן להסיר החורגים בכל עת. אתה יכול, אתה יכול, אבל כאשר ההשקיה היא רצויה, הפצע לא יחלים.

כל המיתוסים באים מן העובדה כי החולה סופר צמח עגבנייה (מאוד פלסטיק, כמו שאומרים אגרונומים). יכול לסבול.

אז, שיש להם בעיות עם חרדה מוגברת, כפי שהיה עבורי, צביטות הפסקה באומץ! ומי אוהב לשמור את כל הכללים, יכול להירגע קצת :) זה לא כמו סיפור אגדה: ללכת שמאלה, אתה מאבד את הראש, ללכת סוס נכון לאבד.

אודה לך על כמו, מנוי ומחיאות כפיים על דבריו