בשום מקרה לא לדשן את הדומדמניות עם קליפות תפוחי אדמה, אחרת זה ייצא כמו שלי
אמי לימדה אותי לדשן דומדמניות עם קליפות תפוחי אדמה. היא תמיד אספה את הקליפות לאחר קילוף תפוחי אדמה בחורף וייבשה אותם. ובאביב היא קברה אותו יחד עם חומוס מתחת לשיחים. או בחורף, היא זרקה קליפות מתחת לדומדמניות ממש בשלג. הם חייבים להיקבר, לערבב עם האדמה, כך שהניקוי נרקב היטב. לכן, פירות היער שלנו תמיד היו מדהימים, מתוקים וגדולים.
אחותי ואני תמיד עשינו את אותו הדבר, אפילו בלי לחשוב שאולי יש כמה מלכודות בשיטת ההפריה הזו.
איך הפריתי דומדמניות בקילופים
כדי לתאר את השיטה בצורה מלאה יותר, היא כדלקמן:
בחורף שמתי את קליפות תפוחי האדמה בקופסה וייבשתי אותם על רדיאטור, ואז הוצאתי אותם למרפסת כדי שלא יתחילו מימדים. כשהלכנו לגן, למשל, לבית המרחץ בסוף השבוע, שפכתי אותם מתחת לדומדמניות בזמן שהשלג לא היה גבוה מדי. בערך 3-4 פעמים. ואז הופיעו דריפטים, כמובן, לא הלכתי לדומדמניות. ניקיון בתקופה זו פשוט נזרקו לפח. באביב, כשהגיע הזמן לשפוך על הדומדמניות אחרי שעיקר השלג נמס, עדיין צברתי ניקיון ושוב הבאתי מנות נוספות. בערך, בסך הכל, חצי דלי לשיח.
באביב כבר היה דשן במקום, ויחד עם השלג נכנסו חומרים שימושיים לאדמה. בנוסף, הקליפות כהות, התחממו בשמש והשלג נמס טוב יותר מתחת לשיחים. זה תרם לפריחה מוקדמת יותר ולהנחת ניצני פרי.
יתרה מכך, בשנתיים האחרונות, כשאנחנו גרים בביתנו, דישתי כל הזמן את הדומדמניות בקילופים. כבר עם תחילת מזג האוויר הקר, היא החלה לכסות את השיחים בתערובת של ניקיון וקומפוסט.
סיבוך בלתי צפוי
אבל אתמול אחותי התקשרה אלי ובבהלה מוחלטת התחילה לספר לי שיש לה בעיה עם הדומדמניות. היא הגיעה לדאצ'ה, הגיעה לשיחים וגילתה שיש סביבם הרבה עקבות. לאחר שבדקה אותם, היא הבינה שהעקבות הושארו על ידי עכברים. וכשגרפתי את השלג, ראיתי שהזרעים הצעירים בני השנה מכרסמים, הוסרה מהם הקליפה.
התברר שהיא משכה עכברים עם קליפות תפוחי אדמה, שהולכים בשלווה במזג אוויר חם. ואלה, כמובן, הגיעו לגבעולים הצעירים המתוקים.
זה קרה לראשונה מזה שנים רבות שאנו משתמשים בשיטת הפריה דומה. כמובן, אני מפסיק את התרגול הזה מיד כדי שזה לא יקרה. בינתיים היא ירדה ורמסה את השלג סביב השיחים על מנת לדחוס ולמנוע ממכרסמים לנוע בו בשקט.
האחות אומרת שלא רק עקבות של עכברים, אלא גם של חתולים. המשמעות היא שהחתולים, שתושבי קיץ חסרי אחריות נוטשים בגנים, שומרים על השיחים שבהם הולכים העכברים. ויש די הרבה מהחיות האלה, כי הן לא רק נשארות בקור, אלא גם מצליחות להתרבות, להתרבות צאצאים שכבר אינם מוכרים לאנשים.
לא פלא שאחותי הולכת לסופי שבוע להאכיל את החתולים המסכנים האלה בארץ. הם עזרו לה, כנראה, להציל כמה מהדומדמניות.