למה סבתא צריכה מניקור? שמעתי את המשפט הזה כשיצאתי מסלון היופי.

בנות צעירות, שחיכו לתורן, דיברו ביניהן: "אני לא מבינה, למה סבתות צריכות מניקור?" הבנתי שהביטוי תקף לי ולנשים אחרות מעל שישים שעדיין מבקרות במפעלים כאלה בשנותיהן, יוצרות תורים ובכך מעצבנות את הצעירים יפהפיות.

לצערי, זו לא הפעם הראשונה שאני שומע פסקי דין כאלה, שמהותם מסתכמת בעובדה שפנסיונרים אינם זקוקים לכלום. תן, הם אומרים, לחיות, ללבוש, לסיים... אני בן 66, ואני פשוט לא יכול להסכים עם פסק הדין הזה. לדעתי, הצרכים של פנסיונר זהים, ולפעמים הרבה יותר, מאלה של עובדים.

בעת היציאה לגמלאות אדם נאלץ לשנות את אורח חייו, על סמך האפשרויות שגודל הקצבה מאפשר. ותאמין לי, אני בכלל לא רוצה לוותר על הרגלים ישנים. כמובן, אני לא מדבר על אלה שירקו על עצמם בכוונה והולכים עם הזרם. אני מתכוון לאלה שמנסים לחיות כמו בן אדם, דואגים לבריאותם, עושים משהו מעניין ומועיל, עוזרים לילדים ולנכדים.

מה השתנה בחיי עם בעלי לאחר הפרישה? יש יותר זמן פנוי לתקשורת והרפיה, ספורט. אבל הצרכים והעלויות לא ירדו, אלא להיפך, הפכו ליותר. ראשית, יש צורך לתחזק את הבית והמגרש, ועלות השירותים גדלה מדי שנה. כמו כן, עלות המזון גדלה מאוד. אל תחשוב שפנסיונרים לא רוצים לאכול משהו טעים. ואתם צריכים גם להפריש פינוקים לנכדיכם האהובים, בלי זה - אין מצב!

לגבי מניקור וטיפול עצמי אחר, אני אגיד שאני לא מתכוון לוותר עליהם. מניקור (ואפילו פדיקור!), תספורת, עיסוי נחוץ אפילו יותר לקשישים מאשר לצעירים. אני מעדיפה לחסוך במצרכים, אבל בהחלט אלך למכון יופי. ואני עדיין מרשה לעצמי קוסמטיקה בגבולות הסבירים.

תוסיפו לזה את עלות הביגוד וההנעלה לכל עונה. אני לא רוצה ללבוש מעילים ומעילי פרווה שנקנו לפני עשר שנים. תאר לעצמך שגם בעשור השביעי שלך אתה רוצה להיראות מודרני, כמו שאומרים, לא יותר גרוע מאחרים. לספורט צריך גם משהו - אימונית, נעלי ספורט, מקלות הליכה נורדית וכו'. אחרי הכל, אתה צריך לשמור על עצמך בכושר.

לרוע המזל, לרשימה זו נוספו עלויות של תרופות, תוספי ויטמינים ומוצרי היגיינה. לא משנה כמה אתה מנסה, הגוף נשחק, ואתה לא יכול להגן על עצמך לחלוטין מפני מחלות. זה נעשה רגיש במיוחד כאשר חטפתי את הנגיף האופנתי כעת. "תענוג" יקר, אני אומר לכם!

אני לא אומר את כל זה כדי להתלונן על הפנסיה הקטנה שלי. אני רק רוצה להדגיש שפנסיונרים הם אותם אנשים, ושום דבר אנושי אינו זר להם. את שארית חייך יש לחיות בכבוד, ולא לצמח. משיקולים אלה על המדינה לצאת לקביעת מינימום הקיום, גובה קצבת המינימום, קצבאות סוציאליות. וכו ' אולי אז היחס לגמלאים בחברה ישתנה, והבנות לא יתפלאו שהסבתא הגיעה ל מָנִיקוּר.