האחיינית שלי ואני זכרנו איך היא התפנקה בבית הספר

היום דיברנו בסקייפ עם האחיינית שלי. היא כבר בת 27, ונזכרנו בסיפור די מלוכלך שקרה לה בבית הספר, כלומר לפני כ-10 שנים. זה היה לא נעים בזמנו.

תְאוּנָה

הגעתי אליהם כשההורים שלי הלכו לסנטוריום ללכת בעקבות הילדה. היא התכוננה לתחרויות, וגם מבחנים על האף, אחד מהוריה לא רצה לעזוב. ואני בחופשה.

בבוקר, הבחורה מיהרה להתאמן, ואני השקיתי את הפרחים, ולאחר שמעדתי, הפלתי בטעות את המזלף עם שאר המים על התיק שלה. כדי למנוע מהתכולה להירטב, הנחתי את כולה על השולחן, תליתי את התיק עצמו על גב הכיסא. ואז ראיתי משהו שהלב שלי צנח ממנו.

טוטם

בתיק, יחד עם מחברות, ספרי לימוד, קלמר ואשפה ילדותית שונים, ראיתי עכבר מת. העכבר היה יבש, מצומק, אך ללא ספק אמיתי. הרמתי את הגופה בעטיפת ממתקים, תופסת אותה בזנב. הרגשתי שזה לא ריח מגעיל שעולה ממנו, אלא סוג של מתקתק, שמזכיר קטורת.

תחבתי את הממצא המגעיל בשקית והתחלתי לסרוק במהירות את כל תכולת התיק..

מצאתי בובת וודו

והחשדות שעלו בי מצאו במהרה את אישורם - כמעט על כל הספרים, המחברות ואפילו על הקופסה עם עפרונות ועטים, מצאתי ציורים קטנים של וודו. הבובה הזו הייתה בכל מקום. מישהו בחריצות "הכניס שלל" על הילדה שלנו. ואז לקחתי שוב את הכנאפה והתחלתי לחפש את העיקר. והיא מצאה אותו במהירות - שתי מחטים גדולות הוצמדו לרוחב על רירית הכיס. כל שיטות ה"קלקל" זמינות.

איך אני יודע את זה

אני מכחיש מכל וכל את כל השטויות האלה ולא מאמין בזה. אבל העובדה היא שכשהייתי צעיר, הטיל עלי אימה דומה על ידי מזכירה בעבודה. היא הייתה מאוהבת בבוס שלה ומשום מה החליטה שגם אני רוצה לנהל איתו רומן. מופרך לחלוטין, אגב. וכל מה שמצאתי היום בתיק של האחיינית שלי, מצאתי כל הזמן בחפצים שלי. סבלנותו והתמדה של המזכירה הטיפש היו ראויים לשימוש טוב יותר. באותה תקופה החלו להציג תוכניות בנושאים אלו וכל זה היה בשיא האופנה. אני זוכר שפחדתי נורא אז כשאחד הקולגות שלי הבחין בשתי מחטים מוצלבות על רירית המעיל שלי ואמר לי את משמעות הטקס.

בלי לחשוב פעמיים, הלכתי לכנסייה הקרובה, פניתי אל הכומר, שהקשיב לי בסבלנות ובתבונה והסביר הכל. מאז, יש לי יחס הומוריסטי לניסיונות כאלה מצד מישהו לפגוע בי. התמזל מזלי, כמובן, שאבי היה כל כך יודע קרוא וכתוב והצליח להעביר לי את העיקר – לא להאמין! העובדה היא שאנשים רבים, שנבהלים מדברים לא נעימים כאלה, חולים בפחד, או אפילו מסתבכים בצרות, כפי שהתכוונו אלה שמנסים להשפיע עליהם!

אגב, אחותי בדיוק כזו - די מאמינה באמונות תפלות. לכן, היא לא הייתה צריכה להגיד כלום עדיין.

אחיינית יודעת הכל

בערב הייתה שיחה עם האחיין שלי, שאמר שהיא כבר עונתה כדי לזרוק את כל המחטים ובובות הוודו האלה. חברה לכיתה אוהבת דברים כאלה, אבל החבר שלה בכלל לא מעניין את האחיינית שלי, אז המכשפה יכולה להיות רגועה. היא גם לא מאמינה בכל השטויות האלה, היא סיפרה את הסיפור למאמן, היא תמכה בה, שזה נהיה רע רק למי שמאמין. וכך זה קרה.

בבוקר הלכתי לבית הספר ודיברתי עם מחנכת חברתית. אהבתי את האישה, זקנה, חכמה. היא הבטיחה לעזור. והיא עזרה, הבנות השלימו. למרות שהם כמובן לא התיידדו, גם הם לא רבו.

אל תאמין בנזק, בעין הרע ובכישוף. וצריך לגדל ילדים באותה צורה. אז אף אחד לא יכול להשפיע עליך בשום צורה.