5 הצמחים הפנימיים ה"חסרים "ביותר: מעודדים ומאוכזבים. סליחה זמן

רוצה לדעת רשימה של אכזבות עצובות של משפחתי? ואז פרחנות לוהטת, חנות פרחים סקרנית! היום על הפרק מבחר צמחים פנימיים, שהכרות איתם התגלתה כבזבוז זמן.

אני ממליץ בחום לא להתייחס ברצינות לתלונות שלי. בהיותי אדם הולם, אני מבין שאולי אני ואשתי היקרה ביותר השתבשנו עם התנאים והטיפול. אבל, לנין רואה, באמת שניסינו לתקן את המצב. אוי ואבוי!

1. ברוש מתוך סיר

אני לא יודע איזה משווק העלה את הרעיון לדחוף שתיל מחט לסיר זעיר. והביאו אותם לסופרמרקטים בעיר, משערים ללא בושה על רגשות האזרחים של השנה החדשה.

ערב החג הביא לנו הבן ברוש ​​בעציץ. במשך זמן רב הסתכלתי על "העץ הקטן" בתמיהה עד שהוא החל לעוף חסר תקווה מסביב. בלי ריסוס, אין מקום על אדן החלון הכי מגניב, שום הנחות לא יכלו להציל את ילד הטבע ממחלפות האקלים הביתי.

הברוש שרד עד האביב, אך רק עבר לקרירות המרפסת המזוגגת (זה היה בערך 10 מעלות בחורף). באביב האיש המסכן התאושש, ואפילו נראה שהוא שמח שנחת בגינה - הצד שלו נהיה ירוק. אולם שנה לאחר מכן הברוש "נשרף" בבטחה. חציתי את עצמי.

2-3. גרדניה וקמליה - יפות וקצרות ימים

המחשבה החוטאת לקחת הביתה גרמניה יסמין ממדף החנות עלתה בי לאחר הזיכרון שפרח כזה גדל אצל המורה שלי. הו, עלי הכותרת השעווה האלה התגלגלו לשושנה, וניחוח עז! פנסיונר עם חרוזים אדומים מהעזיבה אהב רק השקיה, ומן ההלבשה העליונה - פתרון של גללי עוף. סלח לאלוהים. אז הנחתי בהנחה שלא יהיו לי בעיות!

בכלל לא. לא אדמה חומצית, לא השקיה במים רכים, או הוצאתה לרחוב בקיץ, שאחריהם המתעוררים הכי קפריזיים, לא השפיעו על הגרדניה. היא פשוט זרקה את העלים בזה אחר זה, ואז ייבשה את כל הענפים.

אותו סיפור קרה בדיוק עם הקמליה. רק המקרה הגיע למסקנתו ההגיונית אפילו מהר יותר מאשר עם גרדניה. אם האחרון פרח לפחות פעם אחת, הקמליה זרקה את הניצנים מיד לאחר המהלך.

חברים! אל תחשוב שקניתי את הנס הזה. נלמדתי על ידי גרדניה, נשבעתי. אבל אשתו נצמדה לסיר ב"לרוי מרלין "כמו פסל בכפית.

4. קלרודנדרום של תומפסון: קושי קל

עוד "אקזוטי" מהתקופה הסובייטית המאושרת. מסרב להתנהג בבית הקפיטליסטי שלי.

לא נעלם ואפילו פרח מעת לעת. אבל הוא התבלה עם כלורוזיס נצחי (עלים מצהיבים), דרש כל הזמן גיזום ומדי פעם עפו לגמרי. קלרודנדרום לא שווה את הטרחה. לא שווה את זה!

5. אוכריס: כמה זמן אני יכול לחכות לך

"שושן אמזונאי", כפי שמכונה גם אוכריס, הרעידה את נשמתי במשך 6 שנים. היא שחררה בעליזות עלה עלה, אך סירבה בתוקף לפרוח. לאחר ההשתלה, הם נפלו מיד, אולם לאחר מכן הם גדלו במהירות ו... המשיך לעשות את אותו הדבר.

מאוחר יותר מצאתי עצות לארגן תקופת מנוחה יבשה לאוכריסה. ואוכריס באמת נתן 2 חיצים. אבל כבר לא הייתי מאושר אחרי 6 שנים של שתיקה. בקיצור, לקחתי את הסיר, שכבר מלא לגמרי בנורות, לחנות הקרובה ביותר. הוא גם לא פורח שם.

אם גם לך הייתה אכזבה פרחונית או שהסיפור על שלי היה מעניין - לחץ, חבר, "אגודל למעלה"! בברכה, פיודור טיאפקין-סקליאנקין, שאשתו כבר מביטה באזליה.