השכן סוחב לנו מלפפוני עוף גדלים מדי סוף שבוע, למרות שהוא כפרי

כמה בתים מאיתנו, גר שכנו פדור. הוא בונה בית על חלקתו, הקים גינת ירק, הקים חממה. גרה בדירה שכורה. עד כה, רק הקומה הראשונה הוצאה, השנה הוא עומד לבנות עליית גג ולסגור את הגג. היחסים בינינו הם שכנים למדי, כאשר אנו נפגשים אנו מדברים על ענייני הכפר והחששות שלנו.

לאחרונה פדיה החלה להביא לי מלפפונים מגודלים לתרנגולות בסופי שבוע. אחרי הכל, כל הכפר יודע שיש לנו תרנגולות, בזכות התרנגול הגרוני פטקה, שמתחיל את זעקותיו מהשעה 4 בבוקר.

פדיה אומרת שחבל לזרוק את המלפפונים, אז הוא נותן לנו בחינם. זהו, באופן עקרוני, מנהג רגיל בכפר. כמו כן מסרתי כל מיני פסולת ועודפים המתאימים להאכלת בעלי חיים.

כמובן, התרנגולות שלי מאוד אוהבות מלפפונים, הן משאירות מהן קרום דק, הן מנקרות הכל.

אבל שאלתי אותו למה הוא מגדיל מלפפונים כאלה, צריך לקטוף אותם כל יום. התברר שפדיה ואשתו עובדים במחוז, נוסעים 100 קילומטרים למשמרות, במצב "שלוש בשלושה". אך מכיוון שאין מספיק עובדים, לפעמים יש להם "ארבעה מתוך שלושה", ובדרכים שונות. ואז הגינה שלהם נשארת ללא השגחה לימים אלה. לכן, מלפפונים בחממה, שמתוכם נטועים הרבה, צומחים ללא רחמים. חלק מהקרובים הולכים למים, אבל רק הם עצמם הולכים לאסוף.

מסתבר שבעיר הקטנה שלנו הם לא מצאו עבודה, אבל במחוז הם מרוויחים כסף טוב, הם משלמים טוב באתר הבנייה, במיוחד עבור שעות נוספות. אז הבית ייבנה, אבל אחרת - כלום. המשכורות בעיר שלנו הן מינימליות.

חשבתי שפדיה ואשתו, באופן עקרוני, מצאו פתרון טוב ליישום ידיהם המיומנות. אבל טוב שבתם כבר לומדת בפרובינציה, והם שוכרים לה שם דירה, שבה הם גם גרים. ואם הילדים היו קטנים, אז דרך כזו להרוויח כסף בהחלט לא תתאים לאנשים.

אולם, למרות זאת, חיינו נהרסים, שעלינו לנסוע 100 קילומטרים לאתר בנייה, המונהג על ידי איזה אוליגרך, כדי לבנות בית קטן בכפר!

מצד שני, מסתבר ששכני הוא אותו עובד אורח שעובד במקום אחד, ומשקיע את כל השאר במקום אחר. כמובן, המדינה היא אחת, אך האנלוגיה מציעה את עצמה.

והיום שוב אני רואה שיש שקית בשער, אני כבר יודע שזו פדיה שהביאה מנה נוספת מלפפוני ענק שלא חיכו לבעליהם, שעובדים בעיר אחרת לבנות את שלהם בַּיִת.