במצרים, כל הבתים הם מסגרת מונולית ובחורף הם קרים יותר מבחוץ.

פעם, כשהגעתי לראשונה למצרים ונכנסתי לשיחה עם המקומיים, אמרתי להם שאנחנו גרים בדירות קטנות. למשל, אני גר בדירת סטודיו של 30 מטר. התשובה הורמה ​​גבות והערה: שלושים? כנראה שהתכוונת למאה ושלושים?

כן, לא תראו כאן אולפנים קטנים ודירות חדר. כוח עבודה זול, קרקע זמינה ואלפי קילומטרים של חול אינסופי הופכים את הבנייה במצרים לזולה יחסית. לכן, הם בונים כאן, אם כי צפופים מאוד, אך הדירות עצמן מרווחות, אפילו במחוזות פופולריים.

כל הבתים כאן הם בעלי מסגרת מונולית, הבסיס, העמודים והרצפות עשויים בטון מזוין, והקירות והמחיצות הפנימיות עשויות לבנים אדומות. טכנולוגיה זו משמשת בכל מקום, גם במקומות שבהם הם בונים על פי ניסיון של שכן וללא עזרת מהנדס. אין להם בכלל בתי פאנל. פעם, בשיחה עם מהנדסים מקומיים, שאלתי - למה? הרי הם יותר זולים, ומצרים היא בכלל לא מדינה עשירה. בתגובה, הם רק מושכים בכתפיהם ומצהירים בביטחון: לא, טכנולוגיית הפאנל אינה זולה יותר. יש לך כנראה ייצור לוחות בזרם, אבל שלנו יתברר כי הוא יקר יותר ממונולית.

האקלים החם מותיר את חותמו בבנייה. הקירות מוקמים בשכבה אחת של לבנים, חיצוניים ופנימיים כאחד, עוביהם 10 ס"מ בלבד. הם פועלים על פי העיקרון: קירות עבים ממילא לא יצילו אותך מהחום הסוער, ואנו נחמם את עצמנו בחורף. החורף הראשון במצרים לא היה לי קל, במהלך היום יצאתי כל הזמן טוב להתחמם. באופן מפתיע, שם חם יותר במהלך היום. מצרים היא ארץ השמש הנצחית, והאוויר מתחמם במהירות במהלך היום. הלילות ארוכים יותר, והבתים מתקררים במהירות, הטמפרטורה יורדת לממוצע של 10 מעלות. במהלך היום, אין להם זמן להתחמם, והשמש כמעט ואינה מביטה לאף אחד, שכן הבניינים קרובים זה לזה, והדמדומים הנצחיים הם המציאות הרגילה של דירות מצריות.

אין כאן סוללות, ולא נהוג להשתמש במזגנים, גם אם יש להם פונקציית חימום. נהוג פשוט להתחמם, ללבוש כמה מכנסיים, סוודרים, לשים מתחתך שמיכה אחת, להתכסות בשניים, ולישון בלי להתפשט. זה נשמע מצחיק, אבל החורף המצרי הוא עדיין אתגר גם עבורנו, שהתרגלנו לכפור קשה, אך לא רגיל לבתים קרים ללא סוללות.

מה עדיף - השמש הנצחית ברחוב ובית קר או עננים אפורים ודירות חמימות?