לאחר גידולים, בשום מקרה אין לשתול כרוב במקום זה. אל תעשה טעויות כמוני
ברכה לכל חובבי גידול הירקות! שליטה באה עם ניסיון, כפי שהייתי משוכנע באופן אישי. כל שנה אני מתנסה ומנסה להעביר מחדש את הגידולים ששתלתי בעונה שעברה.
אבל הפעם, "טירה" כזו עלתה לי בקציר טוב. אני רוצה לשתף אתכם בתוצאה הלא מוצלחת של נטיעת כרוב, וגם לומר לכם מדוע אי אפשר לשתול אותו בשום מקום.
והכל נראה לפי הכללים ...
ידוע שלא כל הצמחים מסתדרים בשלום זה עם זה. גידולים שנטעו בעונה אחת יכולים להשפיע על התשואה של הבאה.
לכן, מגדלי ירקות ממליצים לא לבחור, למשל, את אותו מקום לעגבניה שנה אחר שנה. יבול מאותו המין מנקז את האדמה בצורה קשה. הם לא נעלמים מהקרקע ללא עקבות - במקום נוצרים חיידקים ומופיעים מזיקים.
כשאני זוכר כלל זה, לא שתלתי את אותו צמח במקום אחד לעתים קרובות יותר מפעם בארבע שנים. אך סיבוב היבול אינו רק תחליף בנאלי. זה חייב להתבצע במיומנות.
גילוי עצוב
בהתחלה ייחסתי את הבציר הירוד לשנה רעה ותנאי מזג אוויר לא מושלמים. ואז היא האשימה את המחלה ואת המזיקים, אם כי קודם לכן ניתן היה לגדל כרוב ללא בעיות.
חמושים בעצת מגדלי ירקות אחרים, החלטתי לעקוב אחר מה שעשוי להשפיע על מות היבול. גיליתי שהטעות העיקרית שלי הייתה הסדר הלא נכון בשתילת גידולים שונים באותו מקום.
רשום הערה
הכל לא כל כך מפחיד וקשה כשלמדתי את השאלה. לדוגמא, ישנם ירקות המורידים מאוד את אספקת התזונה של האדמה, מה שגורם לכרוב לצמוח חסר טעם. זה בתנאי שראשי כרוב רגילים יכולים להיווצר בו. גידולים אלה כוללים חזרת, דייקון, צנון.
כדאי לחשוב פעמיים, ועדיף לנטוש לחלוטין את הרעיון לשתול כרוב במקום הדלעת או הקישואים. אחריהם התרבות החדשה "תפגע" ותסבול מהפרה של התפתחות מערכת השורשים.
כרוב ולפת אינם תואמים באותה טריטוריה. האחרון מביא איתו למסיק הבא הרבה מזיקים. לפת משפיע גם על איכות האחסון של הכרוב - בקרוב תצטרך לזרוק אותו.
כשהמרווח צפוף
לא לכל גנן גינת ירק שמאפשרת לכם להעביר יבולים בחופשיות ממקום למקום. האפשרות האידיאלית היא לא לשתול כרוב באותו אזור במשך שלוש שנים.
אם שטח הגן אינו מאפשר זאת, המקום לאחר הקטיף נזרע באפונה או בתורמוס. צמחים אלה ימלאו שוב את כדור הארץ בחומרים שימושיים.