נתן את התרגיל במתנה, אך נותר אשם

שוכב בסככה שלנו היה תרגיל ישן אך עובד מתקופת ברית המועצות. אשתי חידדה את שיניה זמן רב ("תולה - תופס מקום"), אבל ריחמתי שזרקתי הכל. החלטתי לתת את זה למישהו שרק התחיל לבנות - הם יצטרכו את זה יותר.

הלכתי לאוויטו, פרסמתי מודעה - אני נותן את התרגיל לברית המועצות על שום דבר.
ובכן, והנשמה מיהרה לשמיים. השיחות טסו:
- האם זה תקין?
- כמה שנים אתה משתמש בזה?
- וההפך, ההפוך, כלומר, יש לה (בתרגיל סובייטי!)
- ומה קוטר המקדחה שתוכל לתקוע שם...
וכן הלאה ...

שרדנו שטף שיחות. שלשום הגיע איש קטן בן כחמישים.
הוא נפל לבית במילים "אני מאחורי התרגיל" (לא שלום לך ולא להתראות). לקחתי את התרגיל ולבסוף זרקתי אותו ברצינות מוחלטת "ואיפה שמו את המזוודה ממנה?"

הוא ענה כי בברית המועצות הם לא ייצרו מזוודות לתרגילים. הוא עזב.

כעבור כמה שעות, שיחה ממנו היא היסטרית:
"נתת לי צ'ו, שום תרגיל לא נכנס לקידוח, לא מכה את הקיר?" (כתיב הכותב נשמר).

הסברתי לאיש את ההבדל בין מקדחת פטיש לקידוח.

שיחת טלפון נוספת. התקשר אדם שצריך גם תרגיל
(לא הצלחתי להסיר את המודעה). הוא שיתף את מספר הטלפון של האיש שכבר לקח את התרגיל ואמר שהוא נראה שהוא בכלל לא צריך את זה. וכעבור חמש דקות הוא התקשר שוב ואמר שמי שלקח את התרגיל כבר מוכר אותו. תמורת אלף רובל.

מוסרי: הרעיון לבנות קומוניזם במדינה אחת עם אישים כאלה נחשב לטעות.