צ'יפר שרוף ובלילות דמים: איך שברתי בטון במהלך ברית המועצות

ישנן שתי דעות מנוגדות לגבי האיכות הסובייטית: יש האומרים כי הם בנו במשך מאות שנים; אחרים אומרים - בכל מקום היה פריצה והלבשת חלונות. קשה לשפוט זאת: טכנולוגיות עברו צעדים גדולים קדימה והשוואה עם המציאות המודרנית לא תהיה הולמת. אך חבר בפורטל שלנו הרגיש במו ידיו את עוצמת הבטון מתקופת ברית המועצות ושיתף בשמחה את סיפורו.

בקשה קטנה

זה קרה בסתיו האחרון. קרוב משפחה רחוק פנה אלי בבקשה לעזרה. היא תכננה להחליף את האנדרטה בקבר אביה, אך הכסף היה מוגבל והוחלט לפרק את המצבה הישנה בכוחות עצמה. זה הופקד בידי, מכיוון שיש לי כמה כלים וניסיון בבנייה.

אבל אני אדם עסוק ומשכתי שכן לעבודה הזו. מה זה משנה מי יעשה את זה? התוצאה חשובה כאן, לא המבצע. והאיש ירוויח קצת!

התחמשתי בשכני בפטיש, במוט, בעגלה ובציוד אחר, לקחתי אותו לבית הקברות, הראיתי את החפץ ונתתי הוראות. בסוף הפירוק הוא היה צריך להוציא את שרידי הבטון ולהתקשר אליי. לכל דבר ועניין הכל הקציתי אלף וחצי רובל, הוצאות לארוחת צהריים וכן יום עבודה מלא אחד.

בעיה גדולה

אבל קיבלתי את השיחה לא בערב, כמתוכנן, אלא כעבור שעה וחצי. בצד השני קול נבהל הודיע ​​כי הבטון לא ישבר. "טוב, שוב עשרים וחמש עם האלכוהוליסטים האלה!" - חשבתי ומיהרתי לבית העלמין.

במקום ראיתי שהשכבה העליונה של אריחי השיש הוסרה ומתחתיה בטון כחלחל לחמניה בגודל 2 * 1.3 * 0.5 מ '. אבן כתושה בבטון גדולה, פה ושם השישה עשר אביזרים. המבט אל המצבה הוא עוצמתי להחריד, אבל זה לא עצר אותי.

באחיזת הפטיש ופגע בקצה הכרית עשר פעמים הגיעו אלי שני דברים. ראשית: הטקסים ביקשו לפרק 10 אלף, מה שאומר שהם ניחשו לגבי מורכבות העבודה - ואלה לא רק שבילים צרים בבית העלמין הישן. השנייה עלתה במוחי מייד: קרוב המשפחה שהתקין את המצבה הזו עבד במוסטוטריאד ולכן יצטרך להילחם עם בטון גשר חוזק גבוה. אבל אין לאן לסגת.

פירוק מייגע

ידית העץ של הפטיש שלי נסדקה אחרי 15 דקות של עבודה קשה. הלכתי לעוד אחד. לקחתי מחברים פטיש כבד משקל עם ידית מתכת. אבל גם הדיסק הזה לא עזר. כל מה שעשיתי לה היה לפרוץ פינה בעובי של עשרים סנטימטרים. ובכן, חוץ מזה הוא גם שבר את הידיים בדם.

"אנחנו צריכים להשתמש בכלי חשמל!" - חשבתי והלכתי לקדוח פטיש וגנרטור. הבאתי אותו, השגרתי אותו, ניסיתי. האגרוף נקט באטיות בבטון הציאנוטי הזה, אך לא נתן שום תחושה, רק הרים את האבק. "נצטרך לחפש עצירת בליטה" - זו המחשבה הבאה שהבהיבה בראשי.

תחנת הבליטה הושכרה. נתתי אלף רובל להנאה הזו. רובל. אבל גם הג'אמר לא הועיל. הוא רעד, כרסם את הבטון וחתך חתיכות קטנות. כאשר העמקנו את השיא, הוא כל הזמן נתקע והייתה בעיה להשיג אותו. ניסיתי את כל הקבצים המצורפים - ובכן, הכרית הארורה הזו לא נכנעת! לאחר שהערכתי כמה אני אטחן את הלחמניה הזו לאבן כתושה, הידיים שלי נשמטו: בשעה של עבודה עם עצירת בליטה לא הסרתי אפילו פינה אחת.

או אולי מנוף?

לפני שפניתי לחברי לעזרה, הבנתי אפשרות אחרת: לעשות מערערים מתחת לכרית, להפעיל את המתלים ולשלוף אותה לעזאזל עם מנוף. אך גם כאן, מטלטל - המנוף לא הגיע, וזה שכן, לא יכול היה להיכנס לבית העלמין, והוא לא היה זול.

איך פתרנו את הבעיה

עד הערב נחלצו מומחים. הדיון החל על פירוק המאה. מבין כל הרעיונות, שביניהם הבזיקו בבדיחות "חייבים לפוצץ אותו", נבחרה דרך אחת.

הרעיון היה כדלקמן:

• לעשות מנהרה ולשים יריעות מתכת-תחנות בתחתית;
• באמצעות שקעים ומנופים כדי להרים צד אחד;

• הניחו צינור מתכת מתחת למרכז הכרית והורידו את השקעים;
• דוקר את הכרית עם עצירת בליטה באמצע.

ואז חזור על התהליך: חלק את המחצית שוב לשני חלקים וכן הלאה. מרסקים עד שיש לכם חתיכות שאפשר להעביר על עגלה. על פי רעיון זה, על הצינור להחזיק את לחמניה הבטונית במשקל, מה שיאפשר לה להישבר תחת משקלו האישי. אז הם התחילו לעשות זאת.

הייתי צריך לחפש שלושה שקעים עוצמתיים, הר של גרוטאות מתכת, לערב עוד שני אנשים בעסק הזה, לקחת יום חופש ולבלות את כל היום הבא בפעילות זו. כן, ולשלם על הכל - המוניטין עמד על כף המאזניים.

סיפור אחרון

בשעות הבוקר המוקדמות שלמחרת הוקמה מנהרה והותקנו שקעים. הכרית הונפה ותחתיה נדחף צינור עוצמתי בעל קירות עבים.

ואז נכנס לשחק ג'אמר. בטון כבד וצמיג כזה מעולם לא נפגש על ידי מי שנכח. העבודה נמשכה בקושי, אך התקדמה.

הגענו לשורת החיזוק הראשונה שצריך לחתוך. המטחנה לא התאימה לפתח, הייתי צריך לחשוב איך להסתגל. מסור ישן ויפה של מתכת נחלץ לעזרתנו - שני המוטות הראשונים נחתכו כמו שעון. הדברים הלכו יותר כיף.

כשנסרו את שורת החיזוק העליונה, הכרית התפוצצה, אך לא נשברה עד הסוף - שורה מחזקת נוספת חיכתה למטה. הם הגיעו אליו גם עם עצירת בליטה וניסרו אותו. לבסוף, הוק הבטון הזה הפך לשני חצאים.

צינור הונח מתחת למחצית אחת וההליך חזר על עצמו. הכל התנהל לפי התכנון, אבל כאן עצירת הבליטה המתגלגלת, שחוקה על ידי הידיים, מאוכזבת. הוא נשרף והודיע ​​על כך בריח חריף של פלסטיק חרוך. הייתי צריך ללכת אחר.

זה היה בלתי צפוי

זה התקרב לערב, והכרית חולקה רק לשני חלקים. הייתי כבר במצב רוח לעבודה קשה עד הלילה ובמקרה שהבאתי זרקור, אבל כאן קרה איזה נס: הבטון התחיל להיכנע. העבודה הלכה מהר יותר והכי חשוב, קלה יותר.

אני משייך את כל אלה לטון הכולל של זעזועים ותנודות שקיבלה לחמנית הבטון הסבלנית הזו. הגיע גבול מסוים, שמעליו נכנע הבטון האפור והבלתי נגיש והחל לקרוס. בערב היום השני העבודה הסתיימה.

היא נעמדה מולי בסכום עגול:

• שכר דירה של תחנת הבליטה הראשונה - 2 אלפים. רובל;
• שכר דירה של תחנת הבליטה השנייה - 1 אלפי. רובל;
• תיקון תחנת הבליטה הראשונה - 4 אלפים. רובל;
• שכר עובדים - 5 אלף רובל;
• תודה לכל מלאי העזרה והייעוץ בצורת שולחן ערוך - 3,000 רובל;
• רכישת גרוטאות, עלויות הובלה, אחרות - 2 אלפי. רובל;
• יבלות מדממות - נרפאות במשך עשרה ימים;
• שני ימי סתיו יפים - אבודים לנצח;
• תאי עצב - טרם התאוששו.

סה"כ: 17 אלף רובל. הייתי יודע ששילמתי לעשרת אלפים טקסים כדי להמציא שיטות לפירוק מדרכות הבטון בעצמם, שבמקרה מדהים הסתיימו בבית העלמין.

נ.ב. לא צילמתי מהמקום - לא היה לזה זמן. לסיפור מרתק זה נבחרו תמונות ממקורות פתוחים.

האם נתקלת בקשיים כאלה בפירוק חפצים ישנים? כתוב בתגובות.

חברים, אנחנו כבר 60 אלף! עשו לייק, הירשמו לערוץ, שתפו את הפרסום - אנחנו עובדיםכך שתקבלו מידע שימושי ורלוונטי!

קרא גם:

• כיצד החיים בפרברים שונים מחיי הפרברים והכפריים: מבט פילוסופי על אירועים ודברים.
• הכל על המדפים: איך לאחסן כלי גינה. אוסף תמונות של פתרונות נוחים.

צפו בסרטון - בניית בריכות: 10 הטעויות המובילות - טיפים מדוקטורט בביולוגיה