הבעל חבר עם האקסית, ולאחרונה אמר שהיא תחיה איתנו
אם הייתי קורא את זה איפשהו, לא הייתי מאמין בזה. אבל המצב אמיתי וזה קורה לחבר שלי. דאשה. שיניתי את השם מסיבות אתיות, שהחלטתי לכתוב על מצבה, היא יודעת ולא אכפת לה.
דאשה היא אדם רגוע מאוד, בהיר וטוב לב, שאינו מסוגל לשפל. היא התחתנה לפני שנתיים. בעלה מבוגר ממנה ב -7 שנים וזה נישואיו השניים. לראשון בן בן 4.
דאשה נשואה בפעם הראשונה, אין להם עדיין ילדים משלהם, הם החליטו לא למהר.
בעלה אמר מיד שהוא מתקשר בקביעות עם בנו, עוזר לו ונשאר ביחסים טובים עם גרושתו. לדאשה לא אכפת ואפילו שם עליו התנהגות כזו פלוס - היא לא נטשה את הילד לאחר גירושין, כמו שגברים רבים עושים.
לא שהיא שמחה מאוד שבעלה מתיידד עם האקס שלה, אבל היא סומכת עליו ומבינה אותו. הוא לוקח את בנו לביתם פעם בשבוע עם לינה. דאשה לוקחת את זה טוב. הילד מכנה אותה דודה דאשה וגם תופס אותה כרגיל.
דאשה כל כך חביבה ונאיבית שהיא אפילו החליטה להתיידד עם גרושתו של בעלה בעצמה כשבאה לאסוף את בנה או שהם עצמם הלכו אליה לאסוף אותו או לקחת אותו משם.
באופן אישי, מההתחלה הכל נראה לי לא נורמלי לגמרי. וראיתי שדאשה מתנהגת ככה לא הרבה בגלל הרצון שלה להשתתף במשפחתה לשעבר בעל, וכמה למען עצמו, כדי להיות אשה טובה, פשוט אישה אידיאלית בעיניו, מאז שלו אוהב.
באמת הרגשתי שכל הידידות המסוכרת הזו בין כולם לא תסתיים טוב. אבל דאשה לא ראתה בזה שום דבר חשוד, ולא רציתי להחדיר את הספקות שלה. בסופו של דבר, כל אחד צריך לדרוך על המגרפה שלו.
פעמון האזעקה הראשון קרה כשיום אחד בעלה של דאשה איחר מאוד לאחר העבודה, והסביר כי הוא קפץ לראות את בנו, כיוון שהוא חולה. כששאלה מדוע הוא היה שם כל כך הרבה זמן, עד מאוחר, הוא ענה שבנה היה גחמני ולא רוצה להרפות אותו.
אגב, האקסית והבן גרים בדירה שכורה, שגם בעלה של דאשה עוזר בתשלום.
אני זוכר כשדאשה סיפרה לי על המקרה הזה, כבר ראיתי שהיא עצמה עצבנית. רמזתי לה בעדינות שזה לא אמור להיות כך ושיש צורך בגבולות כלשהם.
שיחת האזעקה השנייה - הבעל הלך לקחת את בנו (הוא אסף אותו בסוף השבוע), ושוב שהה שם זמן הגון. מובן, שוב מעלה תירוץ לכך.
ואז כבר לא יכולתי לעמוד בזה ואמרתי לחברתי שהגיע הזמן להוריד את משקפי הוורדים שלה, אחרת היא תישאר בקרוב בלי בעל. אחרי הכל, ברור שאו האקס שלו דפק אותו שוב או שהוא עצמו "צלל" לשם מתוך הרגל.
אבל מה שקרה אחרי זה חרג מכל הגבולות.
כשדאשה באה אלי בדמעות ואמרה לי את זה, משום מה לא הופתעתי. למרות שגם אני לא ציפיתי לזה.
בן הזוג סיפר כי גרושתו פונתה מהדירה, וניתנה לה רק כמה ימים לעזוב (נראה שהבעלים החליטו לפתע למכור את הדירה). מכיוון שעדיין לא ניתן למצוא דיור הגון, אם אין להם זמן לעשות זאת, הוא יביא אותם למקומו. ליתר דיוק, אליו ולדאשה. לזמן מה, כמובן, עד שימצאו דירה.
הרי לשעבר אין לאן ללכת, הוריה בעיר אחרת. היא לבד עם ילד קטן, מסכן ואומלל.
- לא אכפת לך, - שאלה דאשה בעלה.
בכנות, גם צחוק וגם חטא. הצגתי ישירות את ציור השמן, איך כולם חיים יחד.
אני כמובן ריחמתי מבחינה אנושית את דאשה, אך היא עצמה אשמה בכך שהביאה זאת לכך, נאיביותה ואמונה מופרזת.
כמובן שהיא הייתה נגד זה. נראה שהמשקפיים בצבע ורוד נפלו ממנה לבסוף והיא החלה לחשוד שמשהו לא בסדר.
ניהלתי מאבק גדול עם בעלי.
עכשיו הם הולכים לפסיכולוג משפחתי כדי לסדר את המצב הזה ולהציל את המשפחה על ידי הגנה על גרושתם ממנו.
למען האמת, לא הייתי מאפשר מצב כזה בהתחלה ומנתק במהירות חברות כזו. לעזור לילד כלכלית ולתקשר איתו בשעה מסוימת, כן - זה נורמלי.
אבל לבקר את האקסית, להיות חברים איתה, לעזור לה כלכלית ולהביא אותה לבית אשתו הטרייה... זה מעבר לתחום השקפות חיי ואיתי זה בהחלט לא יעבוד. אני חושב שזה לא נורמלי מכל הצדדים.
אם דאשה לא הייתה כל כך תמימה, היא הייתה שמה הכל במקומו מזמן. ובעלה פשוט נהנה מאמון וחסד שלה. אם היא הייתה כל כך טיפשה, ולא הייתה מבחינה כיצד הראשון במיטה שלהם התגלה כשלישי.
אני מקווה שהכל יסתדר להם והבעל יבין את הטעויות שלו, ודאשה לא תהיה פשטון כזה בעתיד.