כאשר במקום שעון מעורר - תרנגול, או מאה קסמים של בית בכפר

היום הסיפור שלנו יהיה על איך לא להשתגע עם אוויר נקי, מוצרים ידידותיים לסביבה, עץ בחצר ושאר תענוגות בחיי הפרברים.

הסיפור שלי אולי נראה לא טיפוסי, כי אנחנו מדברים על דרום אמא רוסיה. בסיביר זה יהיה שונה. עם זאת, אני יכול לשתף אותו בפעם הבאה.

האם קשה לעבור מעיר למדינה? זה לא היה קשה לי.

יש שלוש סיבות: נולדתי בכפר, תמיד רציתי לפחות בסוף שבוע מהמרפסת לדשא הטרי יחפה והעיירה הקטנה שלנו הייתה רק 10 ק"מ משם.

בונוס נוסף הוצע חוף ים כמעט אינדיבידואלי, שאליו היה צורך ללכת מעט.

ההחלטה לעבור הייתה ספונטנית, אך בהתחלה התנאים התגלו כמעט נפלאים: להתגורר בביתך, לשמור על הסדר, לטפח גינה יתקבל בברכה. והיה אפילו אספקת עצים להסקה לחורף הראשון.

מהרגע הראשון פשוט שתיתי את האוויר הנקי מהים,

היעדרם המוחלט של שכנים מלמטה ומעל ומסה של תפוחים, אגסים, אגוזים בגינה שלהם.

אפילו העובדה שבבוקר התעוררתי עכשיו על ידי הזין רק הוסיפה אופוריה משמחת.

נהניתי לרשרש את העלים בגינה, לעטוף תפוחים לחורף, לקטוף אגוזי מלך.

וכן, היא קיבלה כסף מדירתה השכורה בעיר. היה הסכם כזה - לחיות, לראות, אם אתה אוהב את זה - לבצע רכישה.

כשהסתיימו שמחות הסתיו הראשונות, הבלתי צפוי החל להתגנב החוצה.

התברר שזה עצוב מאוד בכפר שלנו בלי רכב. התחבורה הציבורית "מחוץ לעונה" לא מיהרה ללכת. למרות שהבעיה הזו נפתרה במהירות - הכסף מהדירה השכורה הספיק גם לבית ספר לנהיגה וגם לרכב פשוט. אבל הילד שלי היה צריך לסבול תחילה - לא רצינו לשנות את בית הספר בעיר. ומתי יוצאת המשמרת השנייה והאוטובוס האחרון לכפר? תודה, המורים הבינו. יכולנו להרפות מוקדם.

ואז החורף התחיל... והתברר שהיה קר במיוחד בדרום.

היו לנו רק 2 חדרים שבהם אתה יכול לחמם את הכיריים. ואפילו המטבח הוא אופציה דרומית, ללא סוללה אחת. הייתי צריך לקום "בלילה", לזרוק בולי עץ כדי שהילד יוכל לישון בנוחות. מחממים את הקומקום ממש באולם. ולפני כל מקלחת, פתח את הדלתות לרווחה כך שהחום יגיע למקלחת. אבל הייתה לנו סאונה ביתית משלנו. למרות שהמתח בשנים שקדמו לאולימפיאדה לא הספיק לפעמים למחשב.

כמה פעמים איחרתי לעבודה, כי התחבורה "קמה" מרדת שלג פתאומית.

אבל היער הקפוא היה מוחץ.

אני יכול לתאר את חיי המדינה שלי בלי סוף. כמה מאושר באביב הראשון את הגנים הפורחים והמדרונות שמסביב.

מכיוון שלא הספקתי למכור ולהפיץ דובדבנים. אבל בגן היו רק ארבעה עצים. כמו אצל חבר שהגיע בקיץ, הם סובבו יבול חסר תקדים של עגבניות בארבע ידיים. כמו בחנות כפרית קטנה פגשתי את ארצתי הסיבירית. מה שהפך את הטיולים כאן לחמים הרבה יותר.

במשך כל הפעילויות הללו נשכחו תנור החורף עם עצי הסקה וההפרעות במים, האופייניות לדרום. ומי תהום באחד המרתפים באביב. ואפילו אינסוף מסמכים שהיה צריך לעבד. ויחד איתם, המדידה המחודשת של האתרים (תופעה שכיחה מאוד כאן), איסוף של מספר חתימות מטורף, הציפייה לאדון אחד או לאחרים.

אז עכשיו אני יכול בקלות לחלק עצות לגבי המכשיר בבית כפרי וליהנות משירת תרנגולים נוספת בבוקר.

איך לעבור מעיר למדינה. סיפורים מרגשים, אילו קשיים נאלצתי להתמודד. על היתרונות והחסרונות של החיים בפרברים. יקטרינה בלובה שיתפה אותנו בסיפור שלה.