מאילו מיטות חובה להסיר את השמיר, כדי לא לדכא צמחים אחרים

אני לא יכול לדמיין איך להסתדר בלי שמיר בבישול בקיץ. במשך זמן רב גידלתי את הצמח הריחני הזה בכל מקום שאצטרך: בין המיטות, לאורך שבילי הגן, בין החורים ואפילו בגן הפרחים. אבל עם הזמן הבנתי שעשיתי טעות חמורה ויצרתי אי נוחות לזנים אחרים.

לאחרונה, הגעתי למסקנה שארומת השמיר היא איום. דרך העלים והתפרחות נכנסים לאוויר חומרים המשפיעים בצורה הרסנית על נטיעותיי.

ריח השמיר מושך חרקים. הם מסתובבים מעל הצמח, יושבים על תפרחות המטריה. יחד עם זאת, תרבויות צומחות אינן משוללות תשומת לב ובקרבת מקום. ואם שמיר ריחני מדי עבורם, עגבניות, סלרי ושאר תושבי הגן הם לטעמם.

סיבה נוספת לתוצאה העצובה של השכונה היא מערכת השורשים המפותחת של שמיר. זה נימה ונפח. תופס שטח גדול סביב החלק החיצוני של הצמח.

זה לוקח כמות גדולה של לחות וחומרים מזינים מהשכנים. שורשים פחות מפותחים של גידולים אחרים מתחילים להתייבש ממחסור באלמנטים בעלי ערך. התוצאה מצערת.

אחרי שאיבדתי מיטה שלמה של סלרי, גיליתי עם מי "המשחתת" הזו יכולה להיות צמודה.

שכונה מותרת:

● תפוחי אדמה מכל סוג שהוא;

● כרוב אדום ולבן;

● סלק;

● לפת;

● פטל;

● אפונה;

● מלפפונים מכל הזנים;

● סלט עלים.

הגידולים המפורטים כאן אינם חוששים מזוגות, שורשים ענפיים של שמיר, הסופגים חומרים מזינים מהקרקע וכן הלאה.

אבל על המיטות שלנו צומחים יבולים שלא יכולים להסתדר עם הצמח בלי לפגוע בעצמם.

ביניהם:

● כוסברה;

● פרנונים;

● גזר;

● עגבניות מכל הזנים;

● סלרי.

מה המרחק הבטוח המרבי לשתילת שמיר מגידולים אחרים? לעצמי החלטתי שאקצה אזור נפרד לעשב, במרחק של מטר וחצי ממיטות אחרות. זהו המרחק האופטימלי כך שהנטיעות לא יפריעו זו לזו.

שמיר הוא התיבול המושלם לכל מנה. הוא מקשט אוכל בכל צורה שהיא: טרי, יבש או קפוא. לכן, בחלקות אישיות, לא רק אני, אלא גם אנשים רבים אחרים מגדלים את הצמח הזה, בכל מקום.

בורות אינה תירוץ. אנחנו באמת אחראים לקציר שלנו. על מנת ליהנות ממנו במלואו, חשוב ללמוד את עקרונות השכונה המוסמכת ולשתול שמיר במקום שהוא שייך.