הזנים היפים והמתיימרים ביותר של חרציות הגן. אפילו פלוריסט חסר ניסיון יכול לצמוח ללא שום בעיה
חרציות שופעות ורב צבעוניות כאלה מלכותיות תופסות את המקום העיקרי בגינה שלי, הצלחתי לשתול אותם אפילו על גבעה אלפינית!
ביניהם יש זנים גחמניים, כמעט כמו סחלבי חממה, ויש כאלה לא יומרניים, שהתאהבתי בהם זמן רב, כשהייתי גנן ירוק וטירוני.
כאן ברצוני להמליץ עליהם בכנות לאותם חובבי פרחים מתחילים:
1. אורפיאוס הזהב - תפרחות נפתחות רק בסוף ספטמבר, בקוטר של 6 ס"מ, כפולות, כתומות זהובות. עליכם לשתול את הזן בצד הדרומי של האתר ובאוגוסט - להצללה בימים חמים. פרחים עומדים ארוכים מאוד בגזירה.
2. פריחת התפוח - השיח מגיע לגובה 60 ס"מ, קוטר הפרחים הוא עד 8 ס"מ. הם צבועים בלבן וורוד, לפעמים בגוון משמש וממשיכים לקשט את הגן גם באוקטובר. הוא סובל חורף טוב, בכפוף לשלג כבד.
3. אוֹפַּל - פרחים צהובים בהירים למחצה כפולים נפתחים במחצית הראשונה של אוגוסט. הזן בעל ארומה בולטת ומרגיש טוב גם במקום שנשבות רוחות חזקות באזור.
4. זרניצה - הפרחים של זן זה קטנים, אך שובים בגוון ורוד בהיר, השיחים נמשכים עד הכפור. בנטיעות קבוצתיות עם פרחים אחרים, לטעמי, הוא משולב באופן אידיאלי עם חבצלות לבנות.
5. קאמינה רד - פרחים קטנים צבועים בצבע ארגמן יין, שיח בגובה של עד 40 ס"מ נראה כמו זר בערוגה. הזן כמעט ואינו זקוק לדשנים ויש להשקותו מעט פחות מחרציות אחרות.
6. ברברה - על שיחים בגובה 30 ס"מ, פרחים פורחים בסוף אוגוסט, חצי כפול, עם גוון ורוד לילך יוצא דופן, מחשיך לכיוון האמצע. זן אידיאלי אם הגן לא תמיד מושקה, אם החלקה אינה פורייה.
7. מפציץ ירוק - על גבעול שגובהו עד 95 ס"מ בספטמבר, פרי פרחים דמוי כדור בעל פריחה עסיסית וירוקה. מבחינתי הנס הזה צומח על רקע שיחי נוי, העלווה שלהם מזהיבה ואדומה בסתיו, מה שמעניק שילוב מרהיב ומושך את העין. המגוון לא מפחד מהכפור הראשון.
8. קמומיל - זן יוצא דופן באמת דומה לפרח אחר, השיחים גדלים עד 55 ס"מ, פורחים מוקדם. מניסיון אישי אני יכול לומר שהמגוון מפגין עמידות גבוהה לרוב מחלות החרצית.