למה הפסחא לא יכול ללכת לבית הקברות

בתקופה הסובייטית, יש טקס מסוים של הפסחא אנשים המחשיבים עצמם מאמינים, אבל לא יותר מדי מבינים את המשמעות של פולחן. בבוקר, אנשים פוקדים את קברי יקיריהם בבית הקברות, שם היא האכילה והשתייה, לדבר עם חברים שביקרו באזורים הסמוכים.

הטקס הוא שונה בהתאם לאזור. במקומות מסוימים, זה עשוי להניח את הבד ישירות על הקבר, וכדי להשתמש בו בתור שולחן חטיף רק אחר, עומד על האתר. כמעט בכל מקום לשתות.

שהטקס הוא כה מושרשת במנטליות הפוסט-סובייטית כי בחלק מהיישובים הרשויות העירוניות להקצות אוטובוסים לבקר הקברות. אבל, אם אתה מסתכל, הנוהג לבקר בקברות ולזכור את יקיריהם המנוחים היא ביסודה לא תואם את הנושא ואת המשמעות של חג הפסחא. בנצרות זה יום - שמח, ולא ראוי לתת את האבל של קרובי נפטר. לכן, המאמינים לכנסייה ביום הזה.

מאיפה המסורת של הולך לבית הקברות על פסחא

מנקודת המבט של אנשים, הם לא עושים לא בסדר כלום: להיפך, קרובי משפחה להנציח לבקר אותם, לזכור. פנק כל מזון מסורתי אחר. סביר להניח, מועדי המנהג לגבות את המערכת הסובייטית - עבור ביקור בכנסייה בשנים אלה יש יכל בעיות עם העבודה, אך הם סגורים אוניברסליים, ואנשים נאלצו לבלות את החג בבית הקברות, שם היה עדיין הרבה קברים טרום מהפכני - עם צלבים במקום מונומנטים. נראה כי מלבד המקום הזה, "הקדוש" בשום מקום אחר עזב.

כמה היסטוריונים סבורים כי מסורת זו היא עתיקה יותר. בבית הקברות הישנים זה היה רק ​​על הכנסיות ואנשי כפר, ביקור שירות חגיגי, והלך אל הקבר - כך שאינך להתנתק מההמולה של חיי היומיום, והוא לא בנוי היום. לפעמים המרחק היה גדול כל כך שאי אפשר היה ללכת כדי להגיע לבית הקברות, רק על סוסים. ברור שהאופציה "יחיד" קברי אורח Radunitsa לא מתאים לכל החקלאים.

מתי לבקר את קברי יקיריהם

בלוח השנה האורתודוקסי, יש תאריך מיוחד - Radunica, או יום שלישי הורים, ביום התשיעי שלאחר חג הפסחא. ביום הזה, המאמין בבוקר מגיע לבית הקברות לזכור יקיריהם מנוחים. אגב, המנהג לאכול ולשתות על קברו, ואפילו מפזר עליה וודקה - עובד אלילים, והוא לא צריך לעקוב.