מדוע נשים לאחר גיל 50 נוטות יותר להתגרש ולבחור בבדידות - סיפור אמיתי
לאחרונה, אפילו שנים, הייתי אומר, שמתי לב לנטייה כל כך מוזרה: זוגות נשואים מעל גיל 45, ולעיתים קרובות יותר אחרי 50, החלו להתפזר. כדי להתפזר לנצח, הגישו גירושין עם חלוקת רכוש (אם אפשר) וחיו בנפרד. בין חברי ואפילו קרובי, ספרתי 6 זוגות כאלה, מתוכם 2 זוגות הוקמו מיד לאחר הלימודים, והשאר משנת סטודנטים לערך. ואף לא זוג אחד התגבש בבגרותו, בגיל 30.
נראה לכולם מבחוץ שאחד מהזוגות הללו הפך לבוגד במחצית או פשוט התאהב. אבל המציאות התבררה כפרוזאית הרבה יותר.
מי שיכולתי שאלתי על הסיבות לגירושין. כן, אירוע אחד קרה דווקא בגלל שהבעל מצא אישה אחרת, צעירה יותר. והשאר... 4 מקרי גירושין נוספים התרחשו מכיוון שאחד מבני הזוג החליט שעדיף לחיות לבד. ונכון יותר לומר אחד. כי גירושין אלה התרחשו ביוזמת נשים.
קצת הופתעתי ממצב עניינים זה. תמיד חשבתי שנשים הן עבדות מטבען ברוב המקרים. או בלשון המעטה הם נקראים לשרת נאמנה למשפחה. ולבעל והילדים לכל ימי חייהם. אך יחד עם זאת, לעתים קרובות הם שוכחים מעצמם, מאושרם האישי. ועכשיו, או שהאופנה הלכה לבדידות, או שהנשים פשוט התחזקו מספיק והבינו שקל להן לחיות בלי גברים. דווקא השני.
טטיאנה (חברתי מילדות) התגרשה מבעלה לפני 3 שנים. וכך היא סיפרה לי את סיפורה.
- משפחה לא יכולה להתקיים ללא שערוריות. אבל לא פעם סבלתי מהעלבות מצד בעלי ואפילו ברבים. בזמן שהייתי עסוק במשק הבית ובילדים קטנים, "ישבתי" בבית, בעלי הרוויח כסף עבור המשפחה. לכן, באופן טבעי, לא יכולתי להרשות לעצמי התקפות קשות מדי, הייתי תלוי בראש המשפחה. אבל כשהקטן הלך לגן, הלכתי לעבודה כאילו זה נעשה קל יותר.
בעבודה הסתדרתי טוב, קידמו אותי, שכרתי הועלה. התחלתי לקבל את אותו הסכום כמו בעלי. אבל הוא עבד רק בעבודה. ועבדתי במפעל, ואז חזרתי הביתה ועבדתי בבית: בישלתי, ניקיתי, כיבסתי וגיהצתי, ורק דאגתי לילדים. לא נשאר זמן לעצמך כשאתה צריך לטייל עם ילדך, לקחת אותם למעגלי התפתחות, להרים, לחנך. הבעל רק הצטרף לפעמים לתהליך, כל הזמן הוא נעלם בעבודה.
כשאמרתי לו שאנחנו מרוויחים אותו דבר, אבל רק הוא נשאר מאוחר בעבודה, הוא נעלב ושוב הביע לי את זה. הוא תמיד נזקק לתשומת ליבי, להבנתי, להשתתפותי בפתרון בעיותיו הטריוויאליות אפילו. אבל מעולם לא הצלחתי לעבור אליו במחשבה שגם אני צריך את זה.
עברו שנים, הילדים סיימו את בית הספר והמשיכו ללמוד. הם התחילו את חייהם הבוגרים. אבל שערוריות ואי הבנות זו של זו נמשכו בגלל חיי היומיום. באיזשהו שלב נכנסתי לדיכאון. החלטתי לקחת חופשה שלא נוצלה ולנוח. לא היה לי זמן לטיולים דרומה או לשום מקום אחר. רק רציתי להיות בשקט, בשלום, לבד. ביקשתי מבעלי לדאוג לילדים במהלך החופשה ועזבתי בעצמי לכפר. חברים הורשו להישאר בדאצ'ה שלהם במשך שבוע.
החיים המוקפים בטבע בכפר מאוכלס בדלילות נפרקים רגשית מאוד. רציתי לחזור לעיר, אבל לא הביתה. ואז שכרתי דירה בצד השני של העיר בחודש החופשה שנותר.
כשחזרתי הביתה למשפחתי כעבור חודש, בעלי נראה לי זר. עם הזמן התרגלתי שוב, אבל הבנתי שאהבה כבר מזמן איננה. כל השנים האחרונות היה הרגל, הייתה תחושת חובה, היה רצון לאהוב. אבל משפחה אחת המבוססת על אהבה הדדית וכבוד הדדי כבר מזמן איננה.
החלטתי. גרוש. אני עדיין לא מתחרט על זה בכלל. עכשיו אני מרגיש שמח!
אני יוצא לחופשה (למרות שהמשכורת זהה), חוזר הביתה אחרי העבודה בהנאה. אני לא הולך כמו הקוף ההוא מהקריקטורה מנגב בלי סוף אחרי כל בני המשפחה, אני יכול להרשות לעצמי לא לטרוח לבשל בבית כשאני עייף אחרי יום קשה, אלא ללכת לבית קפה. אני לא צריך לבזבז זמן על כביסה וגיהוץ בכמויות כאלה.
הפסקתי לקחת תרופות, נרגעתי. אני הולך לריקודים, לומד את הטנגו האהוב עלי. אני מתקשר עם אנשים מעניינים ומקדיש את חיי לעצמי. חייתי כל חיי למען אושרם של יקיריהם. אני מאמין שכעת מגיע לי חיים לעצמי ולאושר האישי שלי.
נ.ב: במובנים רבים, אני מסכים עם טניה. אתה יכול לראיין נשים גרושות - רובן יגידו לך את אותו הדבר. אבל אל תחשוב שעם מאמר זה אני מסעיר נשים להתגרש. לא. רק גברים, אל תשכח שנשותיך חיות, אוהבות וזקוקות מאוד לחיבה ולטיפול.
תודה מראש על דמויות;) ומנוי לערוץ.
כיצד להאט את ההזדקנות ולתמוך בייצור קולגן ואלסטין?
הסינים ממליצים ללכת על ארבע כדי לשפר את זרימת המוח. וכמו שמייעצים בובנובסקי ופילאטיס