כמעט אנקדוטה. חזרתי הביתה, אבל אין חיווט.

כמעט כמו שהבדיחה יצאה. אחרי יום פעיל מחוץ לבית חזרתי הביתה בתקווה שהתמוטטות בלילה שגרמה להפסקת החשמל בוטלה ובערב אוכל לעבוד בשקט עוד שעה-שעתיים. אבל כשנכנסתי לכניסה הבנתי שזה עוד יותר גרוע. מעל ומתחת למרכזיות הכל שבור בכל הקומות, כבלי חשמל מבצבצים, מכונות חשמל וחבורה של לבנים שבורות מונחות מסביב.

כשניסיתי להבין מה קורה, השכן בכל מקום הדוד סשה הבטיח בגאווה שלא יהיה אור למשך שלושה ימים לפחות, שכן הם החלו להחליף את החיווט הישן בכל הבית. מבשלים, הוא אומר, הרבה כסף. הוא עבד כמנהל חשבונות עד פרישתו ומיד הבנתי מה זה מה.

הכל יהיה בסדר, רק בלי אזהרה, עבודה כזו החלה והתוכניות שלי לשבוע הבא נפלו, כולל זן.

חשבתי שהם יפעילו את הקו הישן למשך הלילה וישנו אותו בהדרגה. אבל כשאחרי כמה שעות, בסביבות השעה 20.00, שמעתי רשרוש במדרגות ויצאתי לאתר, ראיתי ילד מתאים עם צמות. שקרע את הכבל הישן ואמר כי משימתו היום היא לפרק את כל הישנים, ומחר תחל התקנת החיווט החדש, אבל מהכניסה הכי רחוקה ממני. היופי!

ברור שהעניין הכרחי ודחוף ו הסיבה לכך היא שריפת לילה בכניסה הבאה ודש שרוף לחלוטין. החלפת החיווט היא הכרחית, אך כאשר הדברים קורים בדחיפות כזו, לא קל לאזן. ומה עם זה, לאור כל ההפסדים שנוספו יחד?

זה נעשה עצוב עוד יותר כשהסתכלתי במקרר והבנתי שכמעט כל מה שיש שם חייב להשמיד בדחיפות. בהסגר, וכך התחיל להשמין, ואז היה תוספת תשלום.

מכיוון שיש לנו מים וגז, עדיין נוכל לחיות ולדעתי זו לא קטסטרופה עולמית. חבל שהכל התנהל לא ממש אנושית. איך היית מגיב לכך בערב אם בבוקר היית נחוש לחיות ביומיים הקרובים בלוח זמנים צפוף? אמנם אין אור, אבל אני כותב על שאר טעינת המחשב הנייד. שתף את מה שאתה חושב.

הערך את החומר והירשם כמנוילכל ערוץ.

איך מחדדים סכין מטחנת בשר. אני מסיר את החלודה למראה

מדענים הזהירו מפני מגפת שפעת לפני 17 שנה. המדינה נקראה גם

חיטוי ידיים בבית על פי המלצת ארגון הבריאות העולמי