מלט + מים = חלב. האם לייט מלט דולף לקרקע?

ראשית אתה צריך להבין את זה מה זה "חלב מלט". אצל פשוטי העם זהו שמו של תרכובת פלסטיק העשויה מלט ונוזל. רבים מאמינים שכאשר בונים תשתית או בטון ללא סרט מיוחד, חלב זה יכול לדלוף חלקית לקרקע או לחורים בטפסות. כתוצאה מאובדן הקלסר, חוזק הבטון או התשתית המוגמרת פוחת.

במאמר זה, אגלה את העובדות האמיתיות אודות תהליך כזה כמו דליפת לייטנס.

איך מתקשה המלט?

אינטראקציה של מסת המלט עם מים נקראת בדרך כלל הִידרָצִיָה. כשמוסיפים נוזלים, חומרי מלט הופכים מיד לגבישים חדים המחוברים זה לזה היטב. לאחר 12 שעות הגבישים שהושגו תופסים את כל מסת הבטון, מה שהופך אותו לחומר מונוליטי, הנקרא גם אבן מלט.

קצב התגובה של המסה תלוי בטמפרטורת הסביבה. ככל שהטמפרטורה גבוהה יותר, כך התגובה מהירה יותר. חשוב לקחת בחשבון שבטמפרטורות מעל 30 מעלות בגלל אידוי הנוזל, חוזק הקלסר פוחת. למרות הפרופורציות המקובלות (60-70 אחוז מהנוזל), רק 40 אחוז מהמים נדרשים לתגובת מסת המלט. את הלחות שנותרה מאחסנים בנקבוביות האבן עד שהיא מתאדה.

מלט + מים

עכשיו בואו נסתכל איך התגובה מתרחשת. בשלב הערבוב הראשוני עוטפים את המסה בדבק מיוחד. כתוצאה מהתגובה, חלקיקי הנוזל והמלט בתגובה הופכים להיות בלתי נפרדים. המסה שנוצרה אצל פשוטי העם נקראת חלב מלט.

כתוצאה מהלישה, חלב זה חופף את מילוי החול. הקשרים המופיעים אינם מאפשרים לחלב להיפרד ולהיכנס לאדמה. הקלסרים המרחבים מחזיקים את מסת המלט בחוזקה כל כך שהיא אינה יכולה לחלחל אפילו דרך חור בטפסות.

רק לחות עודפת, שנשארה שלמה במהלך התגובה, יכולה לחלחל לקרקע.

הבטון מוזג לטפסות מכוסות נייר כסף רק כדי ליצור אפקטים של חממה ולא כדי למנוע דליפת לייטנס.

עם הפרופורציה הנכונה והכבוד לפרופורציות, הפלסטיות המתאימה של המלט מושגת. כל בונה יכול לבדוק את היחס על ידי לקיחת תערובת בטון על חפירה. כתוצאה מכך ניתן לבדוק את הפרמטרים וניידות המלט גם בשטח.

כמובן שכאשר מוסיפים 2 דליי נוזלים ודלי אחד של תערובת מלט, אי אפשר לדבר על איכות הדבק והאבן המתקבלים.