מדוע הגמלאים "חורשים" בארץ ולמה זו דרך לשום מקום?

השכנים שלי הם שני אנשים בדימוס עמוק, שאת פרצופם אני כמעט לא מכיר.
וזה לא קשור לגדר המפרידה בינינו, בכלל לא. העובדה היא שבעונת הקוטג'ים בקיץ (שנמשכת מאפריל עד נובמבר)
הנקודה החמישית שלהם היא בסדר גודל גבוה יותר מהנקודה הראשונה (הפנים).

במילים אחרות, השכנים חורשים מבוקר עד ערב.

סימן שהוכח לאורך השנים: אם תתעורר בשעה 6 בבוקר ותלך לחלון, בסבירות של 90% אראה את הפנסיונרים שלי מחטטים באתר שלהם.

אנשים קמים ארור מוקדם: בסביבות 5-6 בבוקר וממשיכים לעבוד באתר עד 8-9 בערב. כמובן שיש להם עלילה למופת: לא להב דשא נוסף, הדשא תמיד מכוסח גם למרות היעדרות מכסחות דשא (במאה ה -21 הם מכסחים ביד!), עגבניות הן תמיד גדולות יותר מעגבניות חנות, וכל עצי הגן תמיד מסוידים גזוז.

בוודאי בתיאור זה זיהית את אחד משכניך הוורקוהוליים. יש כאלה בכל ערי רוסיה. אך דבר אחד הוא בלתי משתנה - כולם גמלאים.

צעירים מעריכים כעת את זמנם הרבה יותר ולא שוכחים לחיות. לאחר שהסתובב בדאצ'ה מהבוקר עד הערב, הגמלאים כלל לא רואים את החיים: לא טיולי תרבות ולא טיולים למנוחה.

יחד עם זאת, כל אותו דבר, 5-6 דונם, שנותר מבניית הבית, בקושי ייתן כל כך הרבה קציר שלעולם לא תלך לחנות אחר ירקות ופירות.

אז נשאלת השאלה: למה לבזבז את חייך על ביצוע סדר מושלם ושתילת מאות שיחי עגבניות, פלפלים ומלפפונים?

זה לוקח הרבה זמן, לא תמיד מביא לתוצאות ומוריד את החופש שלהם מגננים: אתה לא יכול ללכת לים או לבקר קרובים בעיר אחרת.

זה הרבה יותר סביר לארגן אזורי בילוי, לזרוע אותם עם מדשאה, לשתול ירוקי עד יפים - תוג'ה, ערער, ​​אכל. והשאירו כמה מיטות עם ירקות וגידולי שורש לא יומרניים.

אני מאמין שהנוער שלנו ביחסם לדאצ'ה הוא הרבה יותר חכם מהדור המבוגר, ויכול למצוא איזון בין בידור לגינון.

באיזה צד אתה?

איך מעבירים את חופשת הקיץ? על מיטת הגן או באמבטיה / ברביקיו, פילאף, שחייה בבריכה? שתף בתגובות!