סיפורו של שכן שבנה בית מרחץ בחינם בשנתיים
בסוף שנות התשעים התגורר אצלנו גבר. קראו לו ארתור, ואז עבד כמכונאי - הוא תיקן קצירנים בחווה קולקטיבית. האיש היה זריז, חוטר וחזק שטני, כי כל יום עבד עם CVT כבד ממשלבים. אבל זה לא קשור לזה, אלא איך הוא בנה בית מרחץ בבית הכפרי שלו בחינם בשנתיים.
כמיותר, בניין בית הדוודים פורק בחווה הקולקטיבית, וכאלף לבנים, כמיותרות, נותרו בשטח. ארתור שוחח עם הבוס: "אני יכול לקחת את זה?" הוא שלח אותו ליו"ר. הוא הבטיח לארתור שלוש פעמים, אך מעולם לא ענה: "כן / לא".
ואז ארתור הגיש תוכנית חכמה: הוא רכב על אופניו הביתה לארוחת ערב, וכל נסיעה לקחה שני בלוקים של אבק והניחה אותם על תא המטען. בערב, בשובו הביתה, הוא לקח עוד שני בלוקים. סה"כ: 4 חסימות ליום. וכך כל יום, כולל סופי שבוע.
כמובן שאפשר היה לנהוג במשאית בלילה: אבל זה עניין של שיפוט, ובכפר קשה מדי להסתיר משהו.
זה נמשך שנתיים, עד שלא נותר אף בלוק אחד מבית הדודים הישן. ובית המרחץ גדל בינתיים בדאצ'ה של ארתור.
אגב, ארתור ריפד את בית המרחץ בברזל אדום - כיסויי מגן מפני קומביינים. הגברים עצמם פירקו אותם כמיותרים - הקומביין מתקלקל כל הזמן, ובכל פעם מאוד משעמם להסיר אותם. ובארץ - עצם הדבר.
האם יש לך סיפורי חיים דומים?
אני מצפה לתגובות שלך על המאמר!