"הנה בית עם בית מרחץ, ואז נשנה עבורכם את העלילה": סיפורם של שכנים "בעלי תושייה"

מכר עשיר (שנקרא אלכסיי) ירש דאצ'ה מסבתו וסבו. גינון אופייני, מגרשים של 6 דונם, כל השכנים הם גמלאים, מים ניתנים על פי לוח הזמנים. והמקום לא יוקרתי.

ואלכסיי נח: כאן ביליתי את ילדותי היחפה, כאן אבנה. שתלתי בית, חניון, קידחתי באר, אפילו משכתי לעצמי דלק (למרבה המזל, האתר הקיצוני). באופן כללי הוא התיישב בדאצ'ה של סבו.

אבל ליושה התרגל לחיות בקנה מידה גדול - הוא רצה לקצץ בית מרחץ, להקים בריכה עם ביתן כדי שאנו, חברים עניים, נקבל בברכה. ולא נותר מקום בשטח של 6 דונם.

אלכסיי הלך לשכנו: "דוד קוהל, תמכור את האדמה, אני אשלם כל כסף. או שאקנה לך מגרש אחר ואקים בית, ותתן לי את זה. "

השכן הכחיש - "אמות, הבן שלי ימכור"

לא היה מה לעשות, ואליושה, בלי לחכות לדוד קוליה שישחק בקופסה, קנה מזימה ממול - מעבר לסמטה.

וכולנו צחקנו עליו: בית מצד אחד, בית מרחץ מצד שני - ואתה תרוץ הלוך ושוב על הכביש במכנסיים קצרים.

אבל ליושה לא הקשיב, הוא שב מחדש את בית המרחץ, שם את בית ההארחה בנפרד, הקים בריכה וביתן. באופן כללי, כל מה שרציתי.

והנה אנחנו יושבים איכשהו במנוחה מהאמבטיה בביתן, ושכן מגיע עם אשתו (בנם של הדוד קוליה המנוחה וכלתו).

- זדרוב, אלכסיי. חשבתי על זה ומסכים לכל דבר!- מתחיל השכן.

- למה אתה מסכים?- ליוקה מתפלא.

- ובכן, איך: אבא אמר שתבנה בית חדש באתר אחר ואז תיתן לנו אותו בתמורה לדאצ'ה הישנה שלנו! - הצהיר השכן בקטגוריה.

לומר שכולם היו בהלם זה לא להגיד כלום. טוב שהם ישבו ולא עמדו - הם היו נופלים!

כמובן, שכן בצוואר עם הצעות כאלה.

ואשתו: "החוזה היה עם המנוח, אתה לא מכבד את זכרו, שולל" ובאופן כללי "איזה בן אדם אתה אלכסיי", במילה "גדול", אתה כבר "אתה כועס עם שומן" - משהו כזה היה התשובה של אשת השכן. "אני אתבע" - הייתה נקודת התווך של השיחה.

באופן כללי, כפי שהבנת, ליושה כבר לא מדבר עם שכניו :)

מה היית עושה במצבו?

אני מצפה לתגובות שלך !!!