פוצץ עוד 30 ליטר קצף פוליאוריטן מהגליל "המת"

המצב הוא כדלקמן. שמתי כמה דלתות בסדנה. על פי מסורת הז'אנר, קצף הפוליאוריטן נגמר על משקוף הדלת האחרון. הייתי רוצה לסיים את העבודה, אבל יש כמה סופי שבוע לפני כן, כך שהחנויות סגורות. השוק הקרוב ביותר נמצא במרחק של 40 ק"מ משם. אבל בגרגירי המולדת היה בלון קצף שהתחיל (לא מתחת לאקדח, אז קחו אותו "מת"). הצלחנו להחיות אותו ולסיים את העבודה.

כן, אני יודע שצילינדרים "צינוריים" אלה הם חד פעמיים. ברגע שאני זאפיל, אם נשאר משהו - על האשפה. אבל איכשהו זה קרה: הבלון גדול - 65 ליטר, ויצלתי לא יותר מ -5% מהנפח. אני אפילו לא יודע מה חשבתי כשעזבתי אותו. אבל במקרה הזה הוא עזר לי לצאת.

ראשית החלטתי לחדש את המסתם. אני מסובב בורג עם הקשה עצמית שחורה לתוך החור (ביד). ברגע שיש מאמץ, אני שולף אותו. שרידי קצף קפוא נשארים על החוטים.

אני לוחץ מעט על השסתום - הוא מתחיל להרעיל את האוויר. הטריק היה הצלחה. אתה יכול לעבוד.

במהלך השנה בה שכב הקצף סביב המוסך, הצינור עם "ההדק" עבר לכיוון הים. הייתי צריך לחפש תחליף. לא היו צינורות וצינורות מתאימים בהישג יד. מסע אחר החל.

לקחתי עט לבד בלתי שמיש מבתי. הוא הוציא את כל האומץ. מהודק בצד אחד ומשאיר התחדדות קלה. התוצאה היא אפקט "טורבו", כמו בגלילי קצף פוליאוריטן המיוצרים במפעל.

צינור הבד הזה נלבש באופן רופף על הבלון. כדי לאטום את המפרק, כמובן, לקחתי קלטת חשמל. חבל שזה לא היה כחול בהישג יד ;-) עשה כמה סיבובים של שחור.

הזרבובית התברגה כמו מפעל.

אני לא אגיד שזה נוח להשתמש בקצף בצורה זו. אבל כשאין לך מוצא, אתה לא תהיה כל כך מפותל. העיקר שהכל הסתדר. התקנתי את התיבה. אם לשפוט לפי המשקל, עדיין יש איפשהו כמחצית הצילינדר (אני חושב שיש 30 ליטר). אתה חושב שזרקתי את הבקבוק או לא? ;)

אגב, אני לא ממליץ לחזור על זה. אני בטוח שכולם ראו למה מובילים ניסויים בקצף פוליאוריטן.

ואם הניסיון שלי נראה לך מעניין, אתה בעצמך יודע מה לעשות. אחרי הלייקים, מנויים והערות הזן נותנות חשיפה רבה יותר למאמר. תודה שקראת.